שנים של געגוע
מה זה געגוע ? אני זוכרת את המפגש הראשון שלי עם עצמי.....
הייתי כבר כמעט בת 30, והכרתי את מי שלימים הפך להיות המורה שלי ואחרי עוד שנים נוספות, בן זוגי.
הגעתי לתרגול ראשון בחיי, שיעור יוגה, נרגשת, אנשים רבים מסביבי, מזרונים, מגבות קטנות? (למה?......)
התרגול התחיל, השרירים כאבו ונמתחו, הזיעה נגרה מפני, (אז זו הסיבה למגבות...).
ואני הייתי מאושרת. זה לא שלא תרגלתי בעבר, הייתי מכורה לאירובי ולפעילויות מסוג זה.
אבל היה משהו בזרימה, ביחד של התנועה בחדר, בשקט של כל אחד לעצמו.
המילים הזרות בעלות הצליל המוכר משהו.
וההרפיה בסוף.
אלו רגעים של געגוע.
רגעים קסומים של יחד הופכים לגעגוע אחד עמוק עוד לפני שהם מסתיימים.
נאמר שהגעגוע הגדול ביותר הוא הגעגוע לקרוב אלי ביותר.
זה כל כך נכון.
וככל שהעשייה מקרבת אותי יותר לעצמי, למה שאני במהות עמוק פנימה, כך הגעגוע גדל.
פתאום יש תחושה של שקט, העשייה נעשת במעין שקט, ממקום שלם, ללא מאמץ....
התרגול הופך להיות זורם יותר, הגוף פתוח, תנוחות שונות מתאפשרות פתאום.....
או כשאני שרה והצלילים נקיים וצלולים וגבוהים ונמוכים (לפחות לאזני.....) ויש שקט, שמחה, תחושה של.....
תחושה ללא שם.
הפכתי פתאום להיות אשת הגעגוע כאילו זו מהותי.
אני אומרת שאני מתגעגעת אפילו כשאני עם האיש של ליבי.
לפעמים אני נזכרת בסבי האהוב.
הוא איבד את אשתו, סבתי המדהימה כ10 שנים לפני שהוא בעצמו חזר למקום רחוק.
והרבה פעמים הוא היה לוחץ את ידי ואומר לי, עינתי.... אני כל כך מתגעגע,
אבל לא ארצה לעולם להפסיק להתגעגע.....
הגעגוע הזה מאפשר לי להרגיש אותה קרוב, לדבר אליה בלילות.
הגעגוע הזה מאפשר לי להרגיש....
חיוך אל מקום אחר זורח בעיניו.
מאחלת לעצמי ולכל מי שקורא מילים אלו,
להיות אדם מתגעגע.......
געגוע מתוך חיים, מתוך שמחה, מתוך יצירה, מתוך אהבה.
